הביקור

Date

כשיצאנו מפרדס חנה, אל הכביש הלוט בחושך סמיך סמיך, אמר הבן שלי "כשאני חושב על הנפש, אני מדמיין משהו כזה, עם צורה של ענן, שיוצאים ממנו חוטים דקים דקים לבנים וצהובים, מסורבלים, אבל יותר רזה מענן". הילדה כבר שקעה אל תוך שינה עמוקה ועבה. בחלל המכונית היו פסים דקים דקים של הדבר החמקמק, המסתורי, שאין לו שם ואין לו צורה מוגדרת, והוא פעם רזה ופעם עצום בגדלו בתוך הגוף, במרכז הנפש.

חזרנו מביקור אצל משפחה שלא פגשנו קודם, של חברת פייסבוק שלי, אמא לשלושה וצלמת. היא ביקשה לפגוש אותי ולצלם. אני קוראת אותה כבר תקופה בבלוג היפה שלה, ולמרות שהחיים שלנו כל כך שונים, היא עוררה בי סקרנות,  לחצות את קו המסך, להתייצב מול המצלמה שלה, להתמסר למבט החדש שלה, ולחקור אותה קצת בעצמי. מה תפיסת העולם הכל כך שונה משלי מכילה בעולם המציאותי.

קודם כל הבית. כבר בפסיעת הרגל הראשונה משער הברזל הסגול, הוא הזמין אותי בשפת הסתרים שלו להיכנס פנימה. חצר פראית, צופנת פינות סתורות ומלאות סיפורים, וכדורי אש קטנים בין השיחים והעצים, ואפילו בית גמדים קטן בקצה.

 

לכמה רגעים הפלגתי בפנטזיות עתידיות ואז נזכרתי, כשהיא סיפרה על בת משפחה שמפחדת מנחשים, וסיפרתי על הפוביה שלי. אחר כך הצילום בחצר העשבית הפך להיות יותר מתוח מבחינתי, הם שוב התחילו לזחול מתחת לתודעה. אבל רק לזמן קצר, כי הילדות תבעו את ליטרת תשומת הלב, והיא נאבקה באור שהלך וכבה בחוץ, ואני באי הנוחות שלי שהילדה שלה צריכה אותה והיא עסוקה בללכוד את הפריים שהיא מחפשת בי.

צילום: נעה זני

שאלתי את עצמי אם אין בזה הפרה של הנימוס ושל היופי לצלם בנוקיה72, שעליו ציטטה את פראן לייבוביץ' "מאפשר לך לא להיות נוכחת", כשיש מולי צלמת מקצועית, אמנית שמלאכתה יפה בעיני. היא לא אמרה דבר. יודעת כנראה שהדחף שלי לספר גדול כמו שלה.

ובתוך הבית, כריכת ספר מוכרת על שידה שנלקחה מהחפצים שמרכיבים את רשימת הפנטזיות שלי על בית:

הספר הזה, בגרסתו הקודמת, חיים כרותים של אתי הילסום, הוא מהספרים שטלטלו את תודעתי בגיל 16, ודמותה התנחלה בה למשך כמה שנים, בדיאלוג דמיוני קודח. עכשיו היא מתוודעת אל האשה המסעירה הזו, ונהיה חייבות לדבר על ההתעוררות שחוותה ועל הכתיבה המייצרת דיבור פנימי, ועל עוד נושאים, כמו התמונות מעוררות ההשתאות, שהדפיסה על מתכת, ומיד ביקשתי לרכוש ממנה.

ובין שני הבנים הגדולים נוצרה אינטימיות של בנים, שיחה של שניים שמבקשים לחקור את העולם בזירותיו האחרות, המדעיות, וההרמוניה שמשוררת בבית הזה, בכתליו, בחפציו, ובדברים הסמויים שאי אפשר להסביר, נהגה גם בהם.

 

עוד
פוסטים