מקלדת מוות

Date

המוח גדוש בלילה של הבל וסרק. היא דביקה וסותמת גם את התאים הקטנים שבהם אני מחביאה יהלומים.

מי שהייתי פעם נעדרת מחיי. מחאה ברורה. היא אספה את החפצים שלה, מצאה מלון שכחה וכל הטלפונים שלה מנותקים.

מקש ה'אנטר' מאפשר לי לברוח מהנושא. לכתוב עוד הצעת מחיר לנחש, שנכרך על הלסת, ובסוף הסיפור שובר  לי את כל השיניים. העכבר מאפשר לי לרוץ בין מסכים, גם אני מפחדת להיות טרף מחשבות.

מתחת למרפסת האישיות החדשה שלי מחכה המון בינוני, להקת צמאים לפירורי מילים. זה לא אוכל, זה בידור נקי. אני יוצאת אליהם, ואחרי שאני גומרת עם זה אני שמה לב שהם דמויות רפאים. ועצוב מזה, שגם אני יודעת להיפרד מהעור והשלד, לחמם שאריות של תודעה גוססת.

עשיתי פשרות הכרחיות, אני מודיעה בלווין זמן לזקנה החומצתית שמחכה לי בסרטן הדרך, אל תשכחי את קולם המתוק של הילדים, קחי את זה בכל ערב למיטת הסדום של החרטות הקהות.

 

 

עוד
פוסטים