הדבר הראשון שאת יודעת עם היקיצה החדה הוא מי את

Date

הרגשות המיידים בבוקר, כשאת פוקחת עיניים, מנקה מהנפש את שאריות החלומות האחרונים, התמונות מסתלקות חזרה לתת מודע, מספרים על חרטה. לחרטה יש כתובות שונות, פרצופים שזה מכבר הפכו זרים, אבל מקצתה נוגעת גם בקרובים ביותר, אלו שחיים איתך, או לצידך, או כמעט.

הקרום הזה שעוטף את היקום, עוד מעט הרעש יבקע אותו פיסות פיסות, כעת הוא רוטט מהכרה שסועה. חרטה זוחלת בה, ורגש נוסף שאין לזהותו במילים. הדבר הראשון שאת יודעת עם היקיצה החדה הוא מי את, באמת.

הדממה מדבררת אותי. היא אומרת, בואי. תתפשטי. קולות הבוקר מגיחים אחד אחד ומפירים את ההיכרות האינטימית הזו. בלילה דיברתי עם שנאה והשנאה ענתה לי. אבל היקיצה משוררת של יופי וכמיהה.

הדבר הראשון עם ההשכמה, הנה את יודעת מי את. כל כולך אקדח של געגוע.

 

 

 

עוד
פוסטים