הילדה מהפנימיה/ סיפור קצרצר

Date

שתי אמהות מחכות לילדיהן מחוץ למועדון השכונתי שנפתח לא מכבר בשכונת הסייפנים. שנה תמימה הוא חיכה נעול ושומם מאחר שהקבלן ברח עם הכסף לפני שביצע את גימורי הבטיחות והמעלית.  הקבלן החדש, איש מבוגר עם שיער לבן ועיניים אדומות תדיר מצא שלושה סודנים, וכשפתחו את האולם, מצאו בו מלבד טינופת וחומרי בניין שני קיני יונים. הם לכדו אותן בשק וכולן נאכלו כבר למחרת, הוא סיפר.

לחוג הקונג-פו מתחילים שהתקיים בעת שחיכו לבניהן איתרו מומחה סיני שעבד בעבודות מזדמנות, עד ששלפו אותו לשמש מאמן קבוע כולל לינה אצל רוני גמזו, וזה נידב אותו לאימון דו שבועי של ילדי השכונה.

"את יודעת את הסיפור שלה? התחילה האחת, מנמיכה את קולה, "היא מהפנימיה, בקצה של שכונת לפידים, ליד השדות. כן, יש שם פנימיה, של כאלו שהוציאו אותם מהבית. מסכנה. הם מקניטים אותה". "אבל היא מקללת",  התפרצה השנייה בדחיפות "את יודעת איך שהיא מקללת? הילדים לא שמעו מילים כאלו. הבן שלי אמר לי, קיבלנו אותה בכזה חום ואהבה, איך מכזה חום ואהבה יצאה כזו מפלצת?"

היו יוצאות להליכת ערב מידי יומיים, שתיהן אמהות לשלושה בגילאים דומים, מצאו נושאי שיחה, לפעמים יצאו לבילויים משותפים, ופעם אפילו לטיול משפחות לאילת, ישנו בקלאב מד וחזרו מאושרות.

הראשונה המשיכה. "הילדים רצו ללכת אליה כולם, לבקר אותה בפנימייה. אבל אז ההורים נבהלו. היו הורים שאמרו, מה פנימייה? הילדים ייחשפו לעבריינות. אמהות פחדו מזה, וזה מוסמס. הילדים רצו, אבל ההורים איכשהו שמו מכשולים וזה לא קרה."  נאנחה,  הראשונה ששיערה נשטף באדום הבוקר והלם את פניה הורדרדים.

"אני חושבת שהיא צריכה כיתה קטנה, הכיתה הטיפולית תהיה טובה לה, את יודעת, לילדים עם הקשיים הרגשיים והתקשורתיים, כואב הלב איך שהיא הולכת לאיבוד בין כל הילדים, ניסו, באמת שניסו לקבל אותה הכי יפה שאפשר, אבל היא .. היא מקללת אותם שלא תדעי, וגם מרביצה. בייחוד לבנים. עם הבנים יש לה איזה חשבון", סחה חברתה בשמץ כעס, הן שתקו בעגמומיות וחברתה אמרה, "נו,  אמרת יש לך משהו בשבילי לכתמי שמש בידיים? אני לא יכולה לראות את זה, זה מזעזע".

בתוכי הלכה ותפחה בועה אפורה וקשה. כשהתפקעה הקיאה לתודעה זכרונות. פנימיית כפר הילדים, בת עשר הייתי כשהגעתי אליה עם אחותי הקטנה בשנתיים, מובלת על ידי אבי במכונית שאולה. התמונות והקולות רדפו והציפו את הבונקרים כולם – – – – – – – ——————————————–

המדריכה השמנה והסמוקה שצעקה.

המדריכה שאחריה עם הנמשים  שאמרה : "גם זונה בפריס לא יכולה לתת את מה שאין לה".

הילד המופרע הזעיר, שהזכיר לי תמיד את פינוקיו, על קולו הצפצפני, אפו הזעיר והמחודד. רק בן שש, לילה אחד התעוררתי וגיליתי אותו מעלי, קומה שניה במיטת הקומותיים. מושך בפיג'מה שלי כדי להפשילה וצועק.

הילדה הכהה שאמא שלה התאבדה ואביה לא הצליח לגדלה עוד, שהייתה זועקת בקומה התחתונה של המיטה את ייאושה. כשהייתי בת 25 לערך, פגשתי את המדריכה ההיא שהייתה לה זונה מפאריס בראש, והיא סיפרה שהילדה, מלכּה, קראו לה, מכל השמות, מלכּה, התאבדה גם היא לא מזמן.

הם הלכו וגאו בי הסיפורים, היכו במחזור הדם באלימות, הרגשתי שאני מסוגלת לפרק אותן, השתיים שבינתיים הציעו לי מסטיק חריף במיוחד ולעסו בעצמן. ואז נגמר החוג והילדים זרמו החוצה בנחיל גועש ומטלטל בעליזותו.

עוד
פוסטים