לא נוגעת בעצמי

Date

לא במקרה נעדרתי, קולי נאלם. עברנו טלטלה קשה ויסודית במעבר הזה, נחתנו בדירה, שרק כמה ימים לפני, אחרי שהסתלקו הדיירים הקודמים, התחוור לי שהיא בחירה נוראה. עירומה מחפציהם ומעבודות האמנות הענקיות התבררו פגמיה העצומים והעצובים, קירות מתקלפים, פיצוצי רטיבות, מדרגות שבורות (אנחנו לנים בקומת גלריה), ועוד כמה דברים שאני חוסכת לכם, ושהפכו את המעבר לעגום כל כך, במיוחד כשעמדתי בה נדהמת יום לפני המעבר, כשבאתי לקחת את המפתח, עמדה מולי בעלת הדירה, גברת כבת 70 והשיבה לי בטון רעיל "אני לא רוצה להיות בוטה, אבל אף אחד לא הכריח אתכם לקחת", וסירבה לשמוע אפילו על קצת צבע על הקיר של חדר הילדים. וכך, יום אחרי שהעברנו לכאן את המטלטלים, הודענו שנעזוב, לפי החוזה, תוך שלושה חודשים.

חדר הממ"ד הופקע לצורך שמירת הקרטונים מהמעבר, והם ינדדו לבית הבא. בית, מילה טעונה כאן. שוב ושוב שאלנו את עצמינו, איך לא ראינו, איך פספסנו את הכשלים המהותיים, ואין תשובה אחת, חלק מהם הוסתר לדעתינו תחת החיים של הקודמים וחלק מבדיקה חפוזה מידי שלנו, מסונוורת מטעמים לא רלבנטיים. היינו חייבים להפסיק לחפש, כנראה, המירוץ רצוף האכזבות הוליך אותנו לבור הזה.

אז איכשהו מתברר לי שאני קצת נהנית לספר לאחרים שאכלנו אותה. גוללתי את המעשה בפני כה רבים ממכריי כולל שכנים, עד שהפך טריוויאלי. עם בעלת הדירה שממשיכה להתנהג כמו יצאה מספר היסודות למחאת האוהלים,  הבנו שאין מה לנסות לחפור אחר שרידים להוגנות בסיסית. האירוניה שבדירה יקרה בצפון ת"א שבמסירתה מתגלים בה רקבונות כאלו, לא נעדרת מתודעתי. אם היה לי זמן, זה היה סיפור.

כך שקעתי לתוך הבלי החומר הגס ביותר של החיים, מאוד הגיוני שאלו השתיקו את הקול ההוא שכותב פה מהאזורים האחרים. אחד הדברים שקורים לך כשאת במאבק הישרדות יומי הוא להתרחק מעצמך, ממגע פנימי מהותי, הדברים קיימים אבל מבעבעים מאחורי זכוכית מחוסמת, ונכון לימים אלה, היא סדוקה להפליא.

עוד
פוסטים