ימים סמויים

Date

* על שם ספרו של אלכס בן ארי, משורר נהדר

כל יום אני מובסת ומנצחת באותה מלחמה, הכתיבה.

דוחה את זה, דוחה את זה שוב, וכשאני מגיעה לכאן בלילה, אחרי שנגמרו לי הציוצים, אני נתקפת בהלה וסוגרת את החלון הזה.

בסוף כל הבריחות כלות. אני מקפידה לחיות חיים יומיומיים של העולם המעשי, המעמיד פנים שאינו יודע על העולם התחתון, וכך השסע הולך ומעמיק. חשבתי על הבלוג הזה כעל חזית הדממה האחרונה שנותרה, זו שמוגפת מפני הרעש הסואן, כי את רובם של הפוסטים אינני מפיצה, אני מסתפקת בהד שיוצרים אלו הרשומים לבלוג, אצבעות של שלוש כפות ידיים, אני וזו שתצילני. חמימותה מתפשטת בדמיוני.

אירוני שאני חיה מהפצה, מילולית, אבל בעולם הנטוש שלי, אין כניסה למחלותיה הממאירות. את מי מעניינות התנועות הקדחתניות שלי להצלת המכונה, כשתיבת האוצרות שהבטחתי לשמור עליה לגמרי התרוקנה.

עוד
פוסטים