זה הסיפור

Date

בהשראת אביבית משמרי, ערכתי בסדר נרטיבי מסוים, כמה מהסטטוסים וציוצים שלי בפייסבוק וטוויטר בחודשיים האחרונים. 

כמה ארסית/פריחתו של האביב הזה/לבלובו הזדוני/תבערה על חדלוני

יש פעמים שקיומו של אדם טעון הוכחה משמעותית יותר מזו שהוא חי.

לפעמים היעדרו של מישהו הוא נוכחות גדולה מאין כמוה.

כל תבערה הופכת בסוף לאפר. בוקר טוב.

חיה עימו 20 שנה, הכירה כ50% מאישיותו.

בוקר אחד התעוררה האישה ההיא וגילתה שלצידה במיטה מתעוררת תולעת בגובה מטר ושמונים, לבושה בתחתוניו של בעלה.

קוביות משמעות נגד צער חסר תקנה.

אני כותבת אותנו, אתה הרבה יותר יפה ומעניין במילים שלי, אני הרבה יותר אמיצה. תיקו

עכשיו עברה פה, ליד השולחן שלי בקפה, היפהפיה הדקיקה, שתנועתה קלה כאוושה ופיה נפער: "מה עשית? את חצי!".

היא פעם רצתה להיות נערת רוק, היום היא הולכת עם הילדים לאוזן בר להסדיר את התשלום. נעוריה רוקדים בדמיונה

ערב שביר. פירקנו את השירה מהנייר שהוגשה בו. עכשיו יהודה הלוי מלחשש לי ברשעות שמות דוקרים.

למה, למה החרוז הכי טוב לנפש הוא רפש?

איפוק יקר ונהדר, אני אוהבת אותך, תישאר.

כמה אלימות יש בשתיקה לפעמים, וכמה רוך ועונג בפעמים אחרות לחלוטין.

 

 

עוד
פוסטים