קראת לי מבוגרת?

Date

היי, חבר, איזה דבר נורא עשית לך ולאחרים כי פשוט פחדת שאתה תכף מזדקן? הפחד מהגיל, מהזקנה הנוקשת בעורף, זה הגיע ומסתובב הרבה כאן, ואצל מכרים קרובים ורחוקים. כל הקלישאות מתאספות בשורות, מקבלות נוכחות מוחשית, הנה משבר גיל אצל ההוא, הנה זו המסתירה את גילה האמיתי, הנה את פוחדת שהחיים בורחים לך, ושלעולם לא תחושי עוד את הדבר הזה. אמרתי, קלישאות, אבל בדרך כלל קלישאות מתבררות כמערכת אמיתות שמחכה לתורה להוכיח.

אפילו לכתוב את זה קשה לי. השנים שגיחכתי על הנופלים במלכודת הזו נראות נלעגות בעצמן. זה שם, הפיל הגדול והלבן בחדר. אתמול ביקרה אותי חברה חדשה, ופתאום מצאתי את זה עצמי שואלת אותה, רגע, את בת 31, מה בעצם את עושה איתי? וזו חברה שהופכת להיות אחות (אל תחשבו על אחות קטנה), שיש לי איתה שפה משותפת, השפעה הדדית, השראה הדדית, מה לעזאזל? והיא ענתה, תמיד נמשכתי למבוגרות. אני השבתי לה, רגע, קראת לי מבוגרת? תקבלי סטירה.

זה לא יפה, אבל אני מתבוננת בוידיאו של מינימל קומפקט וחושבת על רמי וברי הצעירים כל כך בפיסות של צער. ברור, הם מעלים באוב את נעוריי, הייתי שם בזמן אמת, גם אני עור אחר. אלפי הרצים, הרוכבים באופניים, ההולכים והיוגיסטים בסביבה שלי נלחמים גם הם, בדרך שלהם. כל יום אני חושבת, אולי אצטרף אליהם באמת. זה קצת עצוב.

ויש הקופצים ראש לברכת נעורים אבודים, משחזרים בכוח סצנות נעורים, שהיו או לא היו. אני מביטה בזה וחושבת שהעמדת הפנים הזו כואבת יותר מההכרה.

אני לא יודעת להתעמת עם החרדה הזו. לא המצאתי דבר, חנוך לווין מוסר ד"ש מהגיהינום, זה רק ילך ויחמיר. אבל אני מרגישה זאת עד אחרון הנימים, שמתחת לכל הדברים שתוארו, מה שמוליך אותם ואותנו באמת זה הפחדמוות.

אני בת 44 ושלושה חודשים.

פחד מוותאיור מורשה מתוך פליקר

 

עוד
פוסטים